פסק-דין בתיק עפ"א 82/08

1.         המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת (פ' 3640/06) בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים.

2.         העבירות בוצעו ביום 11/11/06, לאחר שהמערער וחבריו בילו במועדון באזור התעשייה בעפולה, במהלך שעות הלילה. בשעות הבוקר המוקדמות הגיעה למקום ניידת, ובה שוטרת, פקח ומתנדב. אחותו של המערער זרקה לעבר השוטרת סיגריה בוערת, ולאחר חילופי דברים בין השוטרת לבינה, התערב המערער, גידף את השוטרת ואיים עליה בפגיעה בגופה, אם לא תניח לאחותו. השוטרת הודיעה לאחותו של המערער, יוליאנה, כי היא עצורה, ובעקבות זאת הותקפה ע"י המערער, אחותו ונאשמת נוספת.

בהמשך, היכו המערער ואחותו יחדיו את השוטרת, בעטו בה, דחפו אותה, סטרו לה, משכו בשערה והפילו אותה ארצה. גם בהיותה שרועה על הארץ המשיך המערער לבעוט בשוטרת. באותו זמן, מנע נאשם נוסף מהפקח שנכח במקום לסייע לשוטרת להחלץ מהתקפתו של המערער ושותפיו.

3.         המערער הודה בעובדות אלו, במהלך שמיעת הראיות, לאחר שנשמעה בין היתר עדותה של השוטרת, המתלוננת, ועל פי ההסדר שהושג עימו, ועם נאשמים נוספים, ניתנה לו ההזדמנות לטעון לאי הרשעה, לאחר קבלת תסקיר שרות המבחן.

4.         בסופו של דבר, החליט בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר), להרשיע את המערער, וגזר עליו 3 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 1,500 ש"ח.

5.         המערער איננו משלים עם הרשעתו בדין ועיקר ערעורו מכוון כלפי עצם ההרשעה. לחילופין, הוא מבקש להקל בעונשים שהוטלו עליו.

6.         לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, שוכנענו, כי אין מקום להתערבותנו בגזר הדין שניתן בבית משפט קמא, ובהחלטה להרשיע את המערער.

7.         המערער נטל חלק פעיל ודומיננטי במתקפה על אנשי חוק, בעת שאלה מילאו תפקידם בשמירת הסדר הציבורי. במהלך המתקפה, לא חסו המערער ושותפיו על השוטרת וגרמו לה לחבלות בגופה, עד שנזקקה לטיפול רפואי.

ב"כ המערער ביקש כי נצפה בדיסק שבו צולם האירוע במצלמות האבטחה, בכדי שנלמד ממנו כי האירוע החל בעקבות התנהגותה של השוטרת, על רקע יחסיה הקודמים עם הנאשמים או מי מהם. צפינו בדיסק ולא מצאנו כל בסיס לטענת המערער, מה גם שטענתו עומדת בסתירה לעובדות כתב האישום בהן הודה. לפי עובדות כתב האישום, תחילת האירוע בהשלכת סיגריה בוערת לעבר השוטרת, ע"י אחותו של המערער, (כפי שניתן להבחין בבירור בצילומים), וגם אם לא ניתן היה להבחין בקטע זה בצילומים, שהם חלקיים ואינם מתארים את כל האירוע, הרי מדובר בעובדה שאיננה יכולה להיות שנויה במחלוקת כיום.

8.         בפני שרות המבחן הודה המערער בביצוע העבירות, אך מיזער את חלקו בפרשה וטען ל"הגנתו" כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול. התסקיר בכללותו הצביע על אדם בעל התנהגות נורמטיבית, לא אובחנה אצלו בעיית שתיה שהצריכה שילובו בטיפול, והרושם היה כי הפיק את הלקח מן ההליך הפלילי והפנים את הנזק העלול להגרם משתיית אלכוהול. לאור האמור, המליץ שרות המבחן להמנע מהרשעתו של המערער ולהסתפק בהטלת של"צ.

9.         בית המשפט קמא, בגזר דין מנומק ומפורט, סקר את ההלכות הידועות הנוגעות להמנעות מהרשעה, וקבע כי לא מתקיימים במקרה זה התנאים המצטברים הנדרשים לשם כך, ( ע"פ 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל, להלן: "הלכת כתב").

אין לנו אלא להצטרף לדברים הברורים שהובאו בגזר הדין "המנעות מהרשעה בשל התנהגות בריונית, עזת מצח, ואלימה כלפי שוטרים, כפי שהודגמה בפרשה זו, תהווה מסר מסוכן, ולפיו אין חומרה יתרה בתקיפת שוטרים, וניתן לתקוף כך שוטרים ולצאת בלא פגע". (סעיף 31 לגזר הדין של בית המשפט קמא).

לכך יש להוסיף, כי המערער ביצע עבירות שלגבי חלקן קבע המחוקק עונש מאסר מינימלי, מתוך כוונה להביע את החומרה היתרה שיש בביצוען.

בית המשפט העליון התייחס לא אחת, לשיקולי המנעות מהרשעה בעבירות שבוצעו כלפי שוטרים, תוך פגיעה בשלטון החוק, גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה, ואישר את קביעותיהם של בתי המשפט אשר החליטו להרשיע נאשמים בעבירות מסוג זה. (לדוגמא: רע"פ 10708/03 עדי קומרוב נ. מדינת ישראל, ורע"פ 5522/06 נואל חליפה נ. מדינת ישראל, שאוזכרו בגזר הדין).

די באמור בכדי לדחות את בקשת המערער להמנע מהרשעתו, שכן, התנאים הנדרשים לפי הלכת כתב, הינם תנאים מצטברים.

מעבר לדרוש יוער, כי המערער לא השכיל להצביע על פגיעה חמורה ובלתי מידתית בסיכויי שיקומו, כתוצאה מן ההרשעה. המלצת שרות המבחן, הינה בגדר המלצה בלבד, ונימוקיה בעניין זה, גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי והפנמת החומרה שבביצוע העבירות, אינם מספיקים בכדי לבסס החלטה להמנע מהרשעתו.

10.        בית המשפט קמא בחן את עניינו של המערער בהשוואה ליתר הנאשמים בפרשה, מתוך נאמנות לכלל אחידות הענישה, ואבחן כראוי בין הנאשמים, על רקע החלק שנטל כל אחד מהם בביצוע העבירות, גילאיהם, ועברם הפלילי.

נאשמת מס' 3 בפרשה לא הורשעה מתוך מתן דגש להיותה קטינה, ולדרך השיקומית שעברה במהלך בירור ההליך, ולא ניתן להקיש מעניינה לעניינו של המערער, שהיה בגיר, גם אם צעיר לימים, בעת ביצוע העבירות.

11.        לגילו הצעיר של המערער, עברו הנקי והתרשמות גורמי שרות המבחן בדבר עתידו החיובי, ניתן משקל ראוי והולם בגזר הדין, בקביעת תקופת המאסר בפועל, המרתה בעבודות שירות, תוך ניכוי ימי המעצר, ובהטלת עונשים נלווים לא מחמירים.